חויה בהרי אילת

א.קום והתהלך בארץ.

אברהם אבינו נצטווה : (1)"קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה" מדוע נצטווה ומה עניין אותה  הליכה ?

בברייתא(2) לומד ר' אליעזר מפסוק זה שהילוך הוא פעולת קניין: "הלך בה לאורכה ולרוחבה קנה מקום הילוכו דברי ר אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק בה" (שיעשה פעולת קניין מועילה כגון:להשוות קרקע לחרישה או נעל גדר ופרץ כל שהו... רשב"ם)

אם כן לדעת חכמים מדוע ה' אומר לאברהם אבינו להלך בארץ? מתרצת הגמרא משום חביבותא דאברהם.. שיהא נח לכבוש לפני בניו.  מסביר רשב"ם את סברת חכמים: "דהוו להו (שיהיו להם) כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה לבעל מידת הדין"

דברי חכמים מתאימים למה שהובטח לאברהם אבינו לפני כן: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"(3)

צריך להבין א)כיצד פועלת פעולת הקניין על ידי הילוך לפי ר אליעזר. ב)כיצד פועלת הליכת אברהם אבינו לכך "שיהיה נח לכבוש לפני בניו" לפי חכמים? (בוודאי לא מדובר שאברהם אבינו הכין לבניו מפות או תכנוני מלחמה) וגם הסבר רשב"ם על דברי חכמים צריך ביאור: מה פרוש "דהוו להו כיורשין" כיצד יהפכו ליורשין אם אברהם אבינו לא עשה פעולת קניין מועילה?  ואם נאמר שההילוך כן פעל איזושהי פעולת קניין אם כן מה ההבדל בין ר' אליעזר לחכמים אם שניהם סוברים שההילוך פועל קנין?

נלע"ד שצריכים להסביר שמדובר כאן על סוג קנין רוחני שמתבצע על ידי ההילוך, שלפי דעת ר' אליעזר מועיל קנין זה גם כקניין ממוני, ולדעת חכמים נשאר הקניין ברוחניות. (והנה במדרש רבה(3א) מוסבר שגם לחכמים יש קנין בהילוך. וזה לשון המדרש: "קום והתהלך בארץ" תני (למדנו): הלך בשדה, בין לאורכה בין לרוחבה- קנה עד מקום שהלך, דברי ר' אליעזר... וחכמים אומרים: לא קנה עד שהלך לאורכה ולרוחבה..." משמע שגם לחכמים יש קנין בהילוך. אולם בפירוש "עץ יוסף", וב"מתנות כהונה" אומרים שגירסת הגמרא שלנו נכונה, וכן איתא (ישנו) בתוספתא ובירושלמי.)

הדברים צריכים באור הרחבה והקדמות.

 

ב. נשמת הארץ.

בגמרא(4) מופיע מחלוקת ביו ר' יהושע ור' אליעזר, האם גאולת ישראל תלויה בתשובה או איננה תלויה בתשובה.  ר' אליעזר אומר(לפי "התניא אידך" שלפיו ממשיכה הסוגיה): "אם ישראל עושין תשובה נגאלין... אמר לו ר' יהושוע..."ולא בכסף תגאלו(5) . לא בתשובה ומעשים טובים.     לאחר ניסיונות הוכחה רבים, אמר לו ר' יהושוע והלא כבר נאמר (6)"ואשמע ...כי למועד מועדים וחצי... תכלינה כל אלה וגו'" וזו הוכחה ניצחת שהגאולה לא תלויה בתשובה כי מובא זמן ברור. כדברי רש"י: "כי למועד מועדים: אלמא (מכאן רואים ש) יש קץ בדבר". לאחר הוכחה זו כתוב: "ושתיק ר' אליעזר ". ושתיקה כהודאה והסוגיה נפסקת כר' יהושוע שגאולה אינה תלויה בתשובה.  ואז לאחר שאנו יודעים שגאולה תתחיל גם אם ישראלעדיין לא עשו תשובה יש לנו בעיה: כיצד נדע שהתחילה הגאולה?

לכן ממשיכה הגמרא (7)מיד לאחר " ושתיק ר' אליעזר": "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: (8)"ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תישאו, לעמי ישראל כי קרבו לבוא" מפרש רש"י," מגולה מזה" : כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ , ואין לך קץ מגולה יותר. עכ"ד.

יש לציין שדברי ר' אבא בגמרא מתחילים ב"ו" החיבור "ואמר ר' אבא" כדי להורות שדבריו קשורים לסיום הסוגיא הקודמת לאחר שר' אליעזר שתק.
יחזקאל מצווה בנבואתו את הרי ישראל לגדל ענפים ופירות בזמן שישראל קרבים לבוא.

בזמן שישראל היו בגלות ארץ ישראל הייתה שוממה. לא נתנה פרותיה לעמים אחרים שישבו בה. כדברי ה' בתוכחה (9)"והשימותי אני את הארץ ושממו עלה אויביכם היושבים בה". ובאמת, לפני תחילת הציונות גרו בארץ ישראל רק 42000 אנשים (ערבים נוצרים ויהודים) כולל את שכם חברון עזה וכו'(10). והסיבה לכך כי לא היה מה לאכול. ארץ ישראל הייתה שמיר ושית וביצות. והנה, כשעם ישראל התחיל ליישב את הארץ, הארץ נתנה וממשיכה לתת ביתר שאת את פרותיה בעין יפה.

נשאלת השאלה מנין יודעת ארץ ישראל שישראל קרבים לבוא כדי שתוכל לקיים את ציווי הנביא ולתת פרותיה בעין יפה?   כיצד היא מרגישה בהבדל בין עם ישראל לבין הביזנטיים, ערבים,סלג'וקים, צלבנים, ממלוכים, תורכים ?

התשובה היא, ארץ ישראל מרגישה זאת בנשמתה.  לארץ ישראל ישנו גוף שהוא אדמותיה וכל אשר בהם בתחומים שהתורה מבארת.  ולארץ ישראל יש גם נשמה.  גם לאדם ישנו גוף וישנה נשמה.   באמת הדבר הוא פלא כיצד נקשרת הנשמה בגוף ועל זה אומר הרמ"א (11)שאנו מברכים בברכת אשר יצר "ומפליא לעשות"- הפלא- קושר דבר רוחני בדבר גשמי.

וכמו שלאדם הפרטי ישנה נשמה, גם לעם ישראל ישנה נשמה(12). נשמת ישראל נקראת גם כנס"י, שכינה , ומלכות ה'.(13)  גם לארץ ישראל ישנה נשמה שקשורה בקשר בלתי אמצעי לנשמת ישראל.  וכן כותב מרן הרב קוק(14) "... ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה", וכן בדברי הרב צבי יהודה קוק (14א): "קדושת העם וקדושת הארץ הם שני צדדים של עניין אחד".       הנשמה של עם ישראל וארץ ישראל למעשה הן נשמה אחת שמופיעה בהתגלות רק בזמן שעם ישראל נמצא בארץ ישראל.

בזמן הגלות ישנו ניתוק בנשמה ואז ישראל סובלים- אין השראת שכינה- אין נבואה. וארץ ישראל היא סובלת בשיממותה.  הניתוק הגשמי בין עם ישראל וארץ ישראל הוא למעשה ניתוק נשמתי- והנשמה- השכינה, אינה שורה.

החיבור בין עם ישראל לארץ ישראל דומה לחיבורבין בעל לאישה. ע"י חיבור גשמי, יורדת נשמה חדשה לעולם ע"י הקב"ה. כך ע"י חיבור עם ישראל וארץ ישראל נולדת בעולם נבואה.  וכשיצאו ישראל לגלות בבית ראשון, ובזמן שיבת ציון נשארו רוב היהודים בגלות- נפסקה הנבואה. וצריך להדגיש שכשיש נבואה בישראל זהו המצב הנורמאלי של העולם שבו הבן יכול לדבר עם אביו והאב מדבר עם בנו.

ועכשיו, נבין את ציווי יחזקאל להרי ישראל לתת פרותיהם לעם ישראל שקרבו לבוא. התעוררות עם ישראל לעלות לארץ מתחילה מההתעוררות קודמת בנשמת עם ישראל(15)(16). ואפשר להבין שהראשונה בעולם שמרגישה את התעוררות זו שבנשמת ישראל, היא- נשמת ארץ ישראל, ולכן ארץ ישראל מתעוררת לתת פרותיה בעין יפה, כביטוי להתעוררות העם לחיבור נשמתי וגשמי מחודש עם הארץ.

ולכן ר' אבא שואל: כיצד נדע שנשמת עם ישראל התעוררה ומתחילה הגאולה? ועונה: כשנראה שגם נשמת ארץ ישראל מתעוררת לתת פרותיה (8)"לעמי ישראל כי קרבו לבוא" . "ואין לך קץ מגולה מזה"!

 

ג. נשמת העם הפועלת.

כשאדם קם ועושה מעשה מסוים, המעשה אינו מתחיל מהידיים והרגלים שהיו משועממים וחיפשו איזה מעשה לעשות כדי להשתמש באנרגיה האצורה בהם. התהליך הוא הפוך: הנשמה מתעוררת ורוצה להוציא לפועל מעשה מסוים ומחפשת כלים גופניים כדי שיוכלו לבצע המשימה שתטיל עליהם. ואז הידיים והרגלים נשמעים לנשמה ופועלים בשמה את הפעולה הנדרשת.                                 כך הדבר גם בעם ישראל.

הגאולה מתחילה מהנשמה שהתעוררה ומבקשת לשנות את המצב מגלות לגאולה. הנשמה מחפשת אנשים המרגישים את התעוררותה ומוכנים להקדיש את חייהם למשימה. ואז היא שולחת אותם לארץ ישראל לישבה להפריחה לאסוף יהודים לתוכה ולהקים שלטון ישראלי בה.(15) ואלו הם החלוצים שהחלו ליישב הארץ ולהפריח שממותיה. וגם אנחנו שליחי הנשמה שבעצם חיינו בארץ ישראל אנו נשמעים לרצון הנשמה הפועלת ומשמשים שליחיה להביא גאולה ע"י חיבורינו לארץ ישראל ושלטוננו עליה. כשאני אומר "נשמעים לרצון הנשמה" אצל מיעוט היושבים בארץ הדבר נעשה מתוך מודעות שפעולתנו היא בשליחות הנשמה. אך אצל רוב הפועלים בשיבת ציון בימינו , מודעות זאת מעורפלת, או חסויה לגמרי.  אך אין דבר זה משנה את עצם החיבור הגשמי של עם ישראל לארץ ישראל שיוצר חיבור נשמתי של העם לארץ וממילא מתרבה קדושה בעולם.(16)   " מעולה לעולה כוחנו עולה"- כוחנו הגשמי וכוחנו הנשמתי.  עד שנגיע למצב שהקשר הנשמתי- קדושתי של עם ישראל וארץ ישראל יהיה כה חזק, עד שתחזורנה מצוות התלויות בארץ לקיומם המלא מדאורייתא. ובהמשך העלייה הנשמתית בעוצמה יותר גדולה בגשמיות וברוחניות- נגיע למצב קדושתי רם כל כך, שהנבואה תחזור. במצב זה העולם יחזור לתפקד בצורה נורמאלית כשיש תקשורת דו סטרית בורא-נברא.     כל זה מתחיל ממצב של חיבור גשמי- נשמתי של עם ישראל וארץ ישראל

בוודאי ובוודאי שאם תהליך זה יהיה מלווה במודעות נשמתית תורנית, מתוך יראת שמים לימוד תורה וקיום כל המצוות, אזי תהליך זה של חיבור נשמתי וגופני של עם ישראל וארץ ישראל יהיה יותר נח נעים ומהיר.(17) (גם בתהליך של "בעיתה" תבוא "אחישינה")

 

ד. פעולת אברהם אבינו בהתהלכו בארץ.

נחזור לענין התהלכות אברהם אבינו בארץ לאורכה ולרוחבה שעסקנו בו בפרק א.

לאברהם אבינו הייתה נשמה גדולה- כל נשמת עם ישראל(18) , כשאברהם אבינו מתהלך בארץ ישראל  לאורכה ולרוחבה הוא פועל חיבור נשמתי בין נשמת עם ישראל לנשמת ארץ ישראל .

מוסיף רבינו בחיי בפרושו על התורה (19)שבנוסף להתהלכות הגשמית היתה גם התהלכות בחכמה, להבין מהות כל מקום בארץ ישראל ( כפי שיבואר בהרחבה בהמשך המאמר פרק ה' עינינו של כל מקום ומקום בארץ ישראל)

כשנברא העולם, גן עדן היה בארץ ישראל(19א). רואים זאת לפי הנהרות היוצאים ממנו(20): פרת וחידקל בצפון ומזרח. פישון (21)וגיחון (22)- שלפי המפרשים (21)הם החלק הצפוני של הנילוס והחלק הדרומי של הנילוס במערב ובדרום.

לאחר חטא אדה"ר נתכסתה ארץ ישראל בכיסוי של קללה.(23) לאחר חטא קין, נתכסתה בכיסוי נוסף של קללה, וכך בחטאי הדורות נוספו כיסויים. עד שבבוא אברהם אבינו הייתה ארץ ישראל מכוסה ב-7 כיסויים של קללה.

אברהם אבינו, על ידי התהלכותו והתחברותו הנשמתית (עם נשמת כל עם ישראל) הסיר קליפה אחת של קללה. פעולה זו נמשכה ב-7 הדורות מאברהם אבינו עד משה רבינו. והגיע תור יהושע וצבאותיו להילחם לכבוש הארץ, הקללות של חטאי הקדמונים- סרו. והקשר הנשמתי של החיילים לארץ ישראל היה חזק ומורגש בלב כל חייל וחייל.  ולכן, התחזקו החיילים בגבורה אומץ וביטחון.  וזה המובן של : "כדי שיהא נח לכיבוש לפני בניו".(2)

מצב מרומם זה אצל יהושוע וחילותיו, התחיל בהתהלכות אברהם אבינו בארץ ישראל.  כך יש להבין את ציווי ה': "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה"(1)(24)

 

ה. חלוקת הארץ לשבטים.

באגרת ל"ט(25) מסביר הרב קוק זצ"ל  שקדושת ירושלים מעולה מקדושת שאר המקומות ולכן רוב הנביאים רצו לגור בירושלים וכל נביא שלא מוזכר מקום מושבו- גר בירושלים. אם כן נשאלת השאלה מדוע לא גרו שאר הנביאים גם הם בירושלים?  וזה לשון תשובת הרב: (25)"...ועל גדולי הצדיקים אין להקשות כלל מאי טעמא (מה הטעם) בחרו בשאר ערי הקודש, אפילו אם היו יכולים לשבת בירושלים. שבוודאי כל עיר ומקום שבארץ הקודש יש לו שורש ובחינה בקדושה בפני עצמו כמו שהאריך בזה "חסד לאברהם"... ואפילו בדרך הפשטות יש לכל מקום ומקום חיבת קודש מיוחדת בפני עצמו... . על כן, אף על פי שירושלים חביבה מאוד וקדושתה כוללת בכללות, וישובה קודם לכל, מכל מקום, כל אחד שהשיג על פי פרטיות שורש נשמתו, שהוא שייך לקדושה המיוחדת הפרטית השייכת לאותה עיר, היה קובע בה דירתו. ובוודאי מצד חילוק השבטים היה כן העניין .  על כן היו כמה נביאים משארי ערים וכו'" עד כאן דברי אגרת הרב. (ההדגשה ע"י ג.ה)

למדנו מדברי הרב שלכל חלק בארץ ישראל ישנה קדושה מיוחדת בפני עצמה. לכל שבט ישנה קדושה ואופי מיוחדים, שמתאימים לקדושה המיוחדת בחבל ארץ זו. ולפי זה נחלקה הארץ לשבטים. נוצר מצב שכל שבט קיבל את המקום המתאים ביותר לפיתוח אישיותו השבטית המיוחדת. פיתוח זה יעשה ע"י חיבורו לנחלתו שהיא המקום המתאים לו ביותר בארץ ישראל.

השלב של חלוקת הארץ לשבטים הוא השלב בו הנשמה האדירה של העם ושל הארץ, מתפרטת ויורדת לפעול בתחתיות ארץ, בצורה היותר עמוקה, ואז הקדושה העליונה מופיעה גם בפרטים.          במצב זה כל שבט יכול להוציא לפועל בשלימות את אופיו המיוחד, שהוא החלק שלו מנשמת עם ישראל. וע"י ההתעצמות הנשמתית של כל שבט ושבט בהתחברו לנחלתו המיוחדת, יוכלו כל הכוחות של נשמת ישראל להופיע בקדושת ממשות החיים הארציים של עם ישראל.

כשהקדושה השבטית המיוחדת לכל שבט תופיעה ברום מעלתה יוכל דוד המלך להופיע, לאחד את כל הכוחות השבטיים לכח אחדותי אדיר של כל ישראל ושל כל ארץ ישראל.דבר שיגרום לעם ולעולם להתעלות למצב שיוכלו להכיל את קדושת בית המקדש. וכשבית המקדש יעמוד על תילו ימשיכו ישראל בפעולתם המבורכת ובית המקדש יהיה תל תלפיות ויקוים: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"(26). ואז תתקיימנה בממשות הארצית כל הברכות שקיבל אברהם אבינו: "ואעשך לגוי גדול"(27) "והיה ברכה"(28) "לזרעך אתן את הארץ הזאת"(29). עם ישראל בארצו, ומביא ברכה לכל העולם.

מתוך הבנה זו בעניין חלוקת הארץ לשבטים, אפשר להבין את ברכות יעקב לבניו.(30) יעקב בברכתו מגלה לכל אחד מבניו את כוחותיו וקדושתו המיוחדים לו ומתוך הקדושה הכללית של כל עם ישראל.  וברמז מגלה לכל אחד היכן יהיה חלקו בארץ ישראל.(31) העניין הוא שקדושת נשמת השבט וקדושת חבל נחלתו הם עניין אחד שיצא לפועל בחיבור השבט לנחלתו.

למרות שבזמן ברכתו, מכין יעקב את בניו לגלות, ולארץ ישראל יגיעו רק עוד מאות שנים. היא היא ההכנה הטובה ביותר להחזיק מעמד בגלות הקשה, שהיא חיזוק קישורם לארץ ישראל(14) וציפייה להוציא את כוחם השבטי לפועל ע"י חיבורם לנחלתם המיועדת.(32)

 

ו. תקופת השופטים.

סדר המאורעות בספר שופטים(33) הוא:  1)חטא 2)עונש 3)שופט מושיע 4)תשובה- לפעמים שלב זה לא מופיע ולפעמים מופיע לפני בוא המושיע.

החטא הוא עזיבת ה' ועבודת אלוהים אחרים, העונש הוא מסירתם ביד אויבים. הסיבה הראשונה לחטא היא כריתת ברית ליושבי הארץ והשארת חלקי הארץ ברשות גויים.(34) לומדים מכאן שחולשה בקשר של עם ישראל לארצו, בהשארת הגויים בארץ ישראל וממילא בחוסר התיישבות ישראלית בכל מרחבי הארץ, היא אם כל חטאת.

לאור הנאמר בפרק ה' מובן שהמצב של חיבור כל שבט לכל נחלתו בשלימות, מרומם את אותו שבט למדרגת קדושה נשמתית עליונה. במדרגה זו הוא מחוסן מהחטא.  החטא הוא תוצאה ממיעוט חיבור השבט לנחלתו וממילא רמת הקדושה נמוכה יותר. ברמה זו החטא פוגע בשבט והוא אינו מחוסן דיו. החטא הוא למידת דרכי עבודה זרה מהגויים.  העונש מגיע בדרך כלל רק לשבט אחד או למספר שבטים מועט. כי שבטים אלו התרשלו בהתיישבות ולכן חטאו. המושיע הוא דווקא משבט מסוים והמלחמה היא באזור מסוים, כדי להורות לנו מה החיסרון ומה התיקון הנדרש בשלב זה בספר שופטים. כשנלמד ונדע אופיו של כל שבט וסגולתה של כל נחלה, נוכל ללמוד ספר שופטים בעמקות הבנה של תורת ארץ ישראל.

שלב התשובה שבא לפני המושיע או לאחריו הוא התעצמות אותו שבט למדרגת חיבור לארץ ישראל יותר מפותחת ממה שהיה לפני החטא, כתוצאה מכך כוחותיו הפנימיים של אותו שבט מופיעים בעוצמתם הראויה, ואז סר הפחד מהמשעבד ובני אותו השבט מתמלאים בגבורת מלחמה הראויה לעובדי ה' ומנצחים את משעבדיהם.

בסוף ספר שופטים, לאחר שכל שבט התקשר לנחלתו, והתחשל בקשר זה ע"י הצרות וההתגברות עליהם, מתחילים ישראל להיות מוכנים לשלב הבא בקישורם לארץ ישראל:  השלב האחדותי.   ולכן דווקא אז יוצאת הצעקה בקול גדול(35) "בימים ההם אין מלך בישראל". כשאדם או עם מוכנים לשלב יותר מרומם, אז הוא מרגיש בחסרונו וצועק. ואז ה' שומע ומושיעו. כדוגמת בני ישראל בסוף גלות מצריים: (36)"ויהי בימים ההם וימת מלך מצריים ויאנחו בני ישראל מין העבודה ויזעקו. ותעל שוועתם אל האלןהים מין העבודה... וידע אלוהים"(37)

 

ז. תקופת דוד ושלמה.

דוד המלך ערך מלחמות אדירות ורבות וכבש כמעט את כל הארץ המובטחת.  כל עם ישראל חי רק בארץ ישראל (אף לא יהודי אחד חי בגלות) כל השבטים (לאחר שהתעצמו בתכונותיהם השיבטיות בחיבורם לנחלתם כנ"ל פרק ה' מאוחדים תחת שלטון אחד. כל שבט תורם את תכונותיו המיוחדות ברום מעלתם לטובת הכלל.

מצב זה של חיבור עם ישראל המאוחד עם הארץ לכל מרחביה יוצר מצב של אחדות נפלאה בעם ישראל ומוכנות לבניית בית המקדש ולהאיר איתו לכל העולם. כך יש להבין את תקופת שלמה המלך שחז"ל מגדירים את תקופתו "קיימא סיהרא באשלמותא" הירח עומד בשלמותו.(38)

באחדות הנפלאה שהתגלתה בעלייה לרגל לבית המקדש של כל ישראל, שאבו ישראל רוח הקודש לכל השנה,(39) והראויים שבהם זכו לנבואה במעמד זה.(40) הנבואה הייתה נפוצה מאוד(41) (בניגוד למצב של תחילת ספר שמואל שהוא סוף תקופת השופטים שנאמר(42) "ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ")

מצב מרומם זה של עם ישראל ומלכות שלמה גרם לנהירת גויים ללמוד משלמה חכמת הנהגת העם והחיבור הנפלא בין מקדש לממלכה (דת ומדינה).(43) " ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה'...ותאמר...אשרי אנשיך אשרי עבדיך... השומעים את חכמתך. יהי ה' אלוקיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כיסא ישראל באהבת ה' את ישראל וכו'" (44) " וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חוכמתו אשר נתן אלוהים בליבו"

זהו מצב של קידוש ה' מבחינה לאומית וזה מה שהובטח לאברהם אבינו (27)"ואעשך לגוי גדול"(28) " והיה ברכה" "ונברכו בך כל משפחות האדמה"(45) " ולזרעך אתן את הארץ הזאת".(29) וזה כעין מה שמנבאים ישעיהו ומיכה על אחרית הימים: (46)"... ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"

 

ח. סוף בית ראשון.

חלוקת המלוכה למלכות יהודה ומלכות ישראל גרמה לכך שהקשר בין עם ישראל לארץ ישראל נהיה שוב רופף, ואז אין מספיק כוח בעם להתמודד עם השפעות זרות .  עם ישראל לומד מדרכי הגויים והמצב מדרדר עד כדי כך שגם המלכות גם הכהונה וגם הנביאים (שקר) משתמשים בכוחם כדי להרבות רעה. כדי לתקן מצב ירוד זה, אין דרך אחרת אלא הירוס מערכות השלטון והדת. זה קרה בחורבן בית המקדש הראשון ויציאה לגלות בבל.(47)

 

ט. ימי בית שני.

"עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית"(49). הגמרא(50) אומרת שהפסוק מקיש (משווה) ביאה ראשונה לארץ בימי יהושע- "עד יעבור עמך ה' ", לביאה שניה בימי עזרא- "עד יעבור עם זו קנית " . וזה לשון הגמרא: "...אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא " עד כאן לשון הגמרא.  נשאלת השאלה על איזה חטא מדובר כאן?- מפשט הפסוקים בספר עזרא(51) משמע שמדובר על אנשים שנשאו נשים נוכריות וילדו ילדים שאינם יהודים. ועל כך שפותחים חנויות ודורכים גיתות בשבת(52).  ועל זה מתפלל עזרא  (53)"...אלוהי בושתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך כי עוונותינו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים"

אולם המהרש"א בחידושי אגדות (54) אומר שהחטא היה שנשארו רוב ישראל בגלות ורק מיעוטם- 42,360 איש עלו לארץ ישראל.(55) וזה לשון המהרש"א: "...שגרם החטא היינו שלא עלו כולם" עכ"ד. הסבר המהרש"א הוא על הגמרא (56)"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, אם דלת היא נצור עליה לוח ארז,(57) אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות , נמשלתם  כארז שהרקב שולט בו" מסביר המהרש"א שאם היו עולים כולם בימי עזרא, לא היו נזקקים לחומה וגם לא הייתה נפסקת הנבואה. עיי"ש בפרושו הנפלא.(58)

ממשיכה הגמרא (56) " כדתניא משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשים בבת קול".  מהבנת דברי הגמרא לפי הסבר המהרש"א אנו למדים על המצב העגום בקשר של עם ישראל לארץ ישראל בתחילת בית המקדש השני.  מיעוט עולים,(55) רובם מדלת העם , חלקם בעלי ייחוס מפוקפק.(59) בנוסף לכך אין ריבונות ישראלית על הארץ. לכן, הקשרהנשמתי בין עם ישראל לארץ ישראל הוא ברמה נמוכה.

תוצאות רמה נמוכה זו מתבטאות ברמת הקדושה של: 1)ישראל, 2)ארץ ישראל, 3)בית המקדש.

1)בעם ישראל- בטלה הנבואה ורוח הקודש, ומשתמשים רק בבת קול.(56)

2)בארץ ישראל- בטלה מצוות יובל, ואינה מתקיימת לא מדאורייתא ולא מדרבנן. מצות השמיטה, תרומות ומעשרות בטלות מדאורייתא ומתקיימות רק מדרבנן ורק בגבולות עולי בבל.

3)בית המקדש- אין ארון הקודש, אין אורים ותומים, עשרה ניסים שנעשו בבית המקדש הראשון (60) בטלו(61), לא הייתה שכינה שורה בו.(62)

תוצאות נוספות למצב: בתחילת בית שני ידעו החכמים באותה תקופה שבית שני יחרב, והתקופה שיהיה קיים היא רק הכנה לגלות הנוראה שתבוא אחריו.(63)

המצב של עבודת ה' במקדש כשאין ריבונות ישראלית על ארץ ישראל  היינו מלכות, הוא כעין פרוד בסדר עבודת ה'. פירוד זה היווה כר נח לחדירת התרבות היוונית למחנה ישראל. כי תרבות יון היא הפרדה מוחלטת בין רוחניות (פילוסופים) לבין תרבות פיתוח והערצת הגוף (גימנסטיונים). לכן רבו כ"כ המתיוונים, (64) עד שקמו החשמונאים "והחזירו מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה ".(65) בזה חיזקו את קשר עם ישראל לארץ ישראל, דבר שעזר מאוד במיגור תופעת ההתיוונות.

בבית המקדש הראשון הופיע מעלתם הגבוהה של ישראל - השראת שכינה .  אך בבית שני שלא הייתה שכינה שורה, מעלת ישראל הייתה רק בעצם זה שהם עם . לכן כשהופיעה שנאת חינם בסוף בית שני ופוררה את אחדות העם, נפגמה מעלת בית המקדש - ונחרב.(62)

 

י. המצב בגלות.

ארץ ישראל שוממה כהבטחת התורה "ושממו עליה אויבכם היושבים בה".(9) ועיין לעיל פרק ב.

עם ישראל שבתחילת הגלות היה ברובו מרוכז בבבל הולך ומתפזר. הגר"א מדמה מצב האומה לגוף בקבר לאחר שהנשמה עזבה אותו. וזה לשונו)   66) "כי מעת שחרב הבית, יצאה רוחינו עטרת ראשינו, ונשארנו רק אנחנו הוא הגוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו, ואין ביכולתנו להציל, הם העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר, והעצמות נתפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהן תלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף, עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאיתנו ונעשה עפר, "שחה לעפר נפשנו". ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים "התנערי מעפר קומי" ו"יערה רוח ממרום עלינו". עד כאן דבריו. אם כן מניין שואב עם ישראל את הכוח לשרוד במצב של רקב עצמות?

ה' הבטיח :(67) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתי איתם" ולכן אמרו חז"ל שהשכינה ירדה עם ישראל לגלות.(68) אך רק החלק הנמוך ביותר של השכינה ירד לגלות כעין "הבלא  דגרמי" (הבל של עצמות)  מהנפש שנשארת עם העצמות בקבר. אם כך מנין קיבלו ישראל בגלות את חיי האמונה החזקה ותקווה איתנה להתממשות הגאולה?

כותב על כך הראי"ה קוק:(14) "האימוץ האמיתי של רעיון היהדות בגולה, בוא יבוא רק מצד עומק שיקועו בארץ ישראל, ומתקוות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית הישועה היא הכוח המעמיד של היהדות הגלותית..." עכ"ד.

רק מכוח הצפייה והתקווה לחידוש הקשר הנשמתי\גשמי בין עם ישראל לארץ ישראל יכול להמשך מצב כל כך לא טבעי, הנקרא גלות.(69)

אך, למרות המצב הנורא בגלות עדיין נשאר קשר מינימאלי הכרחי של עם ישראל לארץ ישראל, כי בלעדיו כל חישובי קידוש החודש שאנו מחשבים היום בטלים ח"ו, וזה ביטול היכולת לשמור תורה.

וכך כותב הרמב"ם: (70)"...אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל , חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין, ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה (לקידוש החודש בימינו, היינו, לוח השנה העברי. ג.ה.) לא יועילינו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חודשים, אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (46) עכ"ל.

 

יא. שיבת ציון בימינו.

עיין לעיל פרק ג' שבו מבואר שתהליך הגאולה מתחיל מהנשמה.

אך, הנשמה אינה יכולה לפעול במציאות לבדה, לכן היא מעוררת, כשבא מועד, את עם ישראל ואת ארץ ישראל לשוב ולהתחבר גופנית כדי שהנשמה תוכל להופיע ולפעול בתחתיות ארץ, כמוסבר לעיל, שנשמת ישראל יכולה לפעול בצורה תקינה רק כשעם ישראל מחובר לארץ ישראל.

דחיפת הנשמה את עם ישראל מתבטאת בהתעוררות הרצון לעלות לארץ ולהקים מדינה. כדברי ריה"ל בסוף ספר הכוזרי (71)"ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". והוא לומד זאת מהפסוק (72)"אתה  תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד - כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו."

דחיפת הנשמה את ארץ ישראל מתבטאת בכך שארץ ישראל מתחילה לתת פרותיה בעין יפה כציווי יחזקאל (8)" ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" וכהסבר ר' אבא (7)"שאין לך קץ מגולה מזה" וכפירוש רש"י "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ". עיין בהרחבה לעיל פרק ב'.

הקשר הנשמתי בין עם ישראל לארץ ישראל הוא בעוצמתו הראויה והמבוקשת כשיש לעם ישראל ריבונות על ארץ ישראל.

הרמב"ן פוסק שמצוות יישוב ארץ ישראל היא להחיל ריבונות ישראלית על ארץ ישראל. פרוש הדבר שהמצווה בעיקרה היא מצוה ציבורית. ומתוך המצווה הציבורית ישנו גם חיוב אישי על כל אדם מישראל לעלות ולגור בארץ ישראל. וזה לשון הרמב"ן (73)"שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות... הרי נצטווינו בכיבוש בכל הדורות.... אם כן היא מצות עשה לדורות, מתחייב בה כל יחיד ממנו ואפילו בזמן הגלות וכו' ".

הגמרא בכתובות אומרת(74) "ת"ר לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל אפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר(75) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה ? אלא, לומר לך :כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר(76) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים". וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלוהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים". עד כאן לשון הגמרא.

אם נתבונן(77)  לאן דוד גורש נראה שהוא ברח לארץ פלישתים אל אכיש מלך גת. וכך מסביר המלבי"ם את הפסוק (76)"גרשוני היום: רוצה לומר, כי עתה גמרתי בדעתי לצאת מארץ ישראל אל ארץ פלישתים ... לאמר לך עבוד אלוהים אחרים - שאהיה בחו"ל תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגת ה' הדבקה בארץ הקדושה ".

פליאה גדולה היא : דוד בורח לארץ פלישתים, וארץ פלישתים היא לכל הדעות חלק מארץ ישראל מנחלת שבט יהודה. אם כן מדוע דוד אומר כי " גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' " ואיך הגמרא לומדת מכאן שכל הדר בחו"ל וכו' הרי מדובר כאן על חבלי ארץ ישראל ?

אלא, חבל ארץ ישראל זה הנקרא בינתיים "ארץ פלישתים" הוא תחת שלטון זר ולא תחת ריבונות ישראלית. ועצם הימצאותו של דוד תחת שלטון זר, אף שהוא בארץ ישראל, גורמת לדוד לומר " לאמר לך עבוד אלוהים אחרים". ומכאן לומדת הגמרא שמי שדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים.

למדים אנו מכאן עד כמה חשובה הריבונות הישראלית על ארץ ישראל. כמה קדושה הדבר מוסיף בעולם ועד כמה קדושה זו מסתלקת כשזרים שולטים בחלק מארץ ישראל. עד כדי כך שהשגחת ה' הישירה על ארץ ישראל (78)מסתלקת ובמקומה באה השגחת השרים העליונים.

גאולתן של ישראל קמעא קמעא(79)  ואין זו חולשה אלא גבורת הגבורות(80) כי הקדושה האלוקית העליונה צריכה לרדת ולהגיע לכל סיבוכי החיים הארציים ולתקנם עד שלא "ידח ממנו נידח".(81)

מצד הנשמה שבשמים הגאולה היא כבר קיימת אך מצד הופעתה במציאות הארצית היא מופיעה קמעא קמעא. ועד שיוכלו כל הפרטים שבסבכי החיים המעשיים לקלוט את הארת הנשמה בשלימותה, אנו עומדים במצב של אתחלתא דגאולה,(82) וכתב הרב קוק (83) שיגיע מצב שהרבה יהודים יחיו בארץ ישראל ואז הנשמה תחול יותר במציאות עד שהרבה יהודים יתחילו להרגיש את הנשמה שחיה ופועלת בתוכנו - ויחזרו בתשובה . ועל זה נאמר " מעולה לעולה כוחינו עולה"(84)

 

יב. קום והתהלך בארץ -בימינו.

לאברהם אבינו הייתה נשמת כל ישראל (18) ולכן כשהתהלך בארץ התחברה נשמת העם לנשמת הארץ, והדבר גרם "שיהא נוח ליכבש לפני בניו".(2)

אך בימינו, לכל יהודי ישנו רק ניצוץ אחד מנשמת עם ישראל , וכל ניצוץ שונה מחברו, לכן אינה דומה הנחת תפילין של פלוני להנחת תפילין של אלמוני, למרות ששניהם עשו את אותו המעשה ובאותן כוונות, כי לכל אחד שורש נשמה ממדרגה אחרת.

נוכל ללמוד מכך, שככל שיותר יהודים יתהלכו בחבלי ארץ רבים יותר, כך תתרבה יותר הקשר הנשמתי בין עם ישראל לארץ ישראל. וממילא הנשמה העליונה תופיע יותר בתחתיות ארץ.  וממילא ירגישו יותר יהודים את הנשמה הפועלת.  וממילא תתחזק ההרגשה של חיילינו הגיבורים "שיש על מה להילחם ".  וממילא יתקיים בנו "שיהא נוח ליכבש לפני בניו "

אם נעסוק בזמן טיולינו בלימוד על קדושתו וחשיבותו המיוחדת של אותו מקום שבו אנו מטיילים (לפי ר' בחיי (19) ולפי דברי הראי"ה קוק(25) ) הרי אנו מתחברים לאותו מקום לא רק ברגלינו אלא גם בשכלינו. וממילא הקשר הנשמתי שמתעורר יהיה חזק ואמיץ יותר.

ואלו דברי הרב צבי יהודה קוק: (85)"... ההתהלכות והטיולים בארץ הזאת הם המשך של אותה ההתהלכות של אברהם אבינו "לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה", כדי שיהא נוח ליכבש לפני בניו" עכ"ד. (86)

יהי רצון שנזכה להגיע למצב שכל עם ישראל יעלה לארץ ויתיישב בכל חבלי הארץ, מתוך אמונה ומודעות. ואז נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו.

 

מקורות

 

1. בראשית י"ג, י"ז. לפי פירוש "העמק דבר" קיים אברהם מיד את הציווי והתהלך. ולפי הרמב"ן קיים אברהם מצוה זו במשך חייו.

2. מסכת בבא בתרא דף ק' עמוד ב'

3. בראשית י"ג, ט"ו.   3א. מדרש בראשית רבה פרשה מ"א אות י'.

4. מסכת סנהדרין דף צ"ז עמ' ב'.

5. ישעיהו נ"ב.

6. דניאל י"ב.

7. סנהדרין צ"ח עמ' א'.

8. יחזקאל ל"ו.

9. ויקרא כ"ו, ל"ב.

10. ספר "מאז ומקדם" ג'ואן פיטרס, בהקדמה.

11. שולחן ערוך אורח חיים סימן ו' סעיף א'.

12. אורות, הרב קוק, אורות ישראל פרק א' פסקאות ד', ט'.

13. ספר תניא פרק נ"ב. אורות, אורות ישראל פרק א' פסקא ח'.

14. אורות, ארץ ישראל פסקא א'.   14א. שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 152.

15. אורות, אורות התחיה פרק ז'.

16. מאמרי הראי"ה עמ' 309.

17. עקבי הצאן, מאמר "הדור" עמ' קט"ז.

18. שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 198.

19. בראשית י"ג, י"ז.  19א. שמועות הראי"ה, בראשית עמ' צ'. קינה לט' באב "ציון קחי כל צרי".

20. בראשית ב', י'-י"ד.

21. בראשית ב', י"א. רש"י ופירוש הרס"ג.

22. אטלס "דעת מקרא" עמ' 20 -21.

23. בראשית ג', י"ז. זהר, וירא דף צ"ז עמ' ב'. שיר השירים רבה פרק ה' אות א'. זהר חדש כ"ד,עמוד ב'.

24. שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 134-135 ובהערה 74

25. אגרות ראי"ה אגרת ל"ט עמ' ל"ה

26. ישעיה נ"ו, ז'.

27. בראשית י"ב,ב'.

28. בראשית י"ב, ב'.

29. בראשית י"ב, ז'

30. בראשית מ"ט, א'-כ"ז.

31. רש"י במספר מקומות בפרק מפענח רמזים אלו, בפסוקים ז',י"א, י"ב, ט"ו, י"ט, כ', כ"א, כ"ז.

32. וכן מכינם יעקב למסעם ממצרים לארץ ישראל, על ידי שמסדרם בנשיאת מיטתו כסדר דגלי מדבר (רש"י במדבר ב', ב' ד"ה "באותות".)

וכן מסלול הלוית יעקב ממצרים לארץ ישראל הוא כמסלול בני ישראל במדבר. ומסתמא, יעקב הוא שקבע את מסלול מסע הלויתו, ומסרו לבניו. (שמעתי מהרב ישעיה הדרי זצ"ל)

1. שופטים פרק ב', י"א –כ'.

2. שופטים ב', ב'.

3. שופטים י"ז,ו'. י"ח, א'. כ"א, כ"ח.

 

1. שמות ב', כ"ג –כ"ה.

2. החסרון במלך קיים גם בתחילת ספר שופטים. ובאמת, המקרים של פסל מיכה ופלגש בגבעה קרו בימי עותניאל בן קנז. ( שופטים י"ז א' ברש"י.) בכל זאת, הנביא כותבם בסוף ספר שופטים, כי הצעקה: "אין מלך בישראל" יכולה להישמע ולהשפיע, רק לאחר התעצמות כל שבט בנחלתו כנ"ל. אם היתה צעקה זו מופיע בתחילת שופטים, לא היתה פועלת פעולתה, כי העם עדין לא היה מוכן לכך. ( נלע"ד)

3. זהר תרומה דף פ"ה עמ' ב'. אורות, למהלך האידאות בישראל עמ' ק"ו.

4. מסכת סוכה דף נ' עמ' ב', תוספות דיבור המתחיל "חד".

5. כבהערה 39.

6. מסכת מגילה דף י"ד עמ' א' ( ריבוי הנביאים בזמן בית המקדש, כי בתקופה לפני זו "אין חזון נפרץ".

7. שמואל א', ג', א'.

8. מלכים א' י', א' ו' ח' ט'.

9. מלכים א' י, כ"ד.

10. בראשית י"ב,ג'.

11. ישעיה ב', ב' –ג'. מיכה ד', א' –ב'.

12. מאמרי הראי"ה, מאמר:" נחמת ישראל" עמ' 283.                                                       49.שמות ט"ו, ט"ז.

50. מסכת סוטה דף ל"ו עמ' א'. סנהדרין צ"ח עמ' ב'.

51. עזרא ט', א'-ב'. י', ב'. נחמיה י"ג, כ"ג.

52.נחמיה י"ג, ט"ו.

53. עזרא ט', ו'.

54. מסכת יומא ט' עמ' ב'. סוף דיבור המתחיל "כחומה".

55. עזרא ב' ס"ד.

56. מסכת יומא דף ט' עמ' ב'.

57. שיר השירים ח', ט'.

58. רש"י מסכת סוטה ל"ו עמ' א' דיבור המתחיל "ליעשות להם נס" מסביר אחרת מהמהרש"א, וזה לשונו: "ליעשות להם נס –לעלות בזרוע (בכח הזרוע), ולא היו משתעבדים למלכות. אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות..." עד כאן לשון רש"י. " לעלות בזרוע" היינו להלחם ולפרוק עול גויים. משמע מכאן שלעשות מלחמה בזרוע נקרא בפי רש"י ,היינו השגחה אלוהית מיוחדת, למעלה מדרך הטבע, שנוסכת גבורה ואומץ בישראל, להלחם ולהשתחרר משעבוד זר, ולהקים מלכות (שלטון עצמי) בישראל. ומכאן לימוד לתקופתינו, שהקמת מדינת ישראל הינה נס!

59. מסכת קידושין פרק ד' משנה א'.

60. פרקי אבות, פרק ה' משנה ז'.

61. תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א' משנה ד', לפי דעת רבי בון.

62. מהר"ל מפראג נצח ישראל פרק ד'.

63. מאמרי הראי"ה עמ' 283. עין אי"ה חלק א' הקדמה עמ' ט"ו.

64. על פי מועדי ראי"ה עמ' ק"ס, קס"א.

65. רמב"ם יד החזקה, זמנים, הלכות חנוכה פרק ג' הלכה א'.

66. ליקוטי הגר"א שבסוף ביאור ספרא דצניעותא. מובא לנתיבות ישראל א' הרב צבי יהודה קוק עמ' קל"ו-קל"ז. שיחות הרצ"י דברים עמ' 138 הערה 13.

67. ויקרא כ"ו.

68. דברים ל', ג'. מסכת מגילה כ"ט עמ' א'.

69. חוסר טיבעיות בגלות, עיין מהר"ל נצח ישראל פרק א' עמ' ט'-י'.

70. רמב"ם ספר המצוות, מצוות עשה מצוה קנ"ג קידוש החודש.

71. מאמר חמישי סוף אות כ"ז. ( הציטוט מתרגום אבן שמואל ).

72. תהילים ק"ב, י"ד-ט"ו.

73. רמב"ם ספר המצוות. הוספות למצוות עשה לרמב"ן, מצוה ד'.

74. מסכת כתובות ק"י עמ' ב'.

75. ויקרא כ"ה.

76. שמואל א', כ"ו ופירוש המלבי"ם.

77. שמואל א' כ"ז.

78. דברים י"א, י"ב.

79. ירושלמי ברכות ד' עמ' ב'.

80. אגרות הראי"ה חלק ג' אגרת תשנ"ג עמ' כ-כ"א.

81. שמואל ב' י"ד, י"ד.

82. אגרות הראי"ה חלק ד' אגרת 'מ'

83. אורות, אורות התחיה פרק ל"א. עולת ראי"ה א' עמ' שפ"ח.

84. בנוסף על הנאמר לעיל פרק ב' לענין חזרת מצוות שמיטה ויובל מדאורייתא.

85 שיחות הרב צבי יהודה, בראשית עמ' 146.

86. כל מאמר זה, שכתבתי בעניותי, הינו הסבר למשפט קצר זה של הרצ"י.

לאחר אחת משיחותיו האחרונות של הרצ"י בישיבת מרכז הרב, שמעתי את הרב

אברהם שפירא ממלמל בשקט לעצמו: : "כל משפט של הרב צריך לימוד עמוק. הרב כולל במשפט אחד את המסקנות של סוגיות שדנו בה ראשונים ואחרונים " ציטוט מהזכרון.