חויה בהרי אילת

הרב גדי הרלינג

​

א. רמז לחנוכה מהתורה

ידוע הרמז לחנוכה מהתורה שהחניה ה-כ"ה של בני ישראל במדבר נקראת "חשמונה". חנו במסע ה-כ"ה מזכיר חנוכה, והשם "חשמונה" מזכיר את החשמונאים. בודאי שרמז זה אינו רק חיצוני אסוציאטיבי אלא מוסתרת משמעות עמוקה, שאותה נשתדל להסביר במאמר זה בעז"ה.

 

ב. חשיבות המקומות המוזכרים בשמם בתורה

באגרת ל"ט[1] מסביר הרב קוק שכל אירוע שמוזכר בתנ"ך או בדברי חז"ל, ומוזכר שם המקום בו ארע הדבר, ישנה חשיבות למקום המיוחד הזה, ולא לחינם "טרחה" התורה או חז"ל לכתוב שם המקום. החשיבות של המקום תרמה להתרחשות האירוע בתוספת לחשיבות הזמן והאנשים שלקחו חלק בארוע.[2]

 

ג. חשיבות מסעות בני ישראל במדבר

אם כן ישנה משמעות גדולה לשמות מסעות בנ"י במדבר, כי התורה לא מסתפקת בסיפור כרונולוגי של המאורעות שקרו במקומות המסעות בזמן התרחשותם כל מאורע בפרשתו ובספרו, אלא התורה חוזרת ומסכמת בפרשת 'מסעי' את כל המסעות פסוק אחר פסוק 42 מסעות. כנראה שהחשיבות רבה. עד כדי כך שישנן קהילות שבקריאת התורה בשבת פרשת 'מסעי' , קוראים את סדר המסעות במנגינה של שירת-הים.

למדבר ישנה חשיבות כמקום שקט, רחוק מהציביליזציה, מקום ראוי לנבואה, מקום מלא ענוה המתאימה למתן תורה ולהתגבשות עם ישראל לעם המסוגל להיכנס לארץ ולהקים מדינה וצבא. אך המדבר הוא גם מקום "נחש שרף ועקרב"[3]. מקום ריק שאינו מתאים לישוב בני אדם ולכן הוא מלא בכוחות טומאה הרמוזים במילים "נחש שרף ועקרב".

מצד אחד בכל מקום שחנו בנ"י ישנה קדושה מיוחדת שנתפזרה שם. ואת הקדושה הזו צריך ללקט, לצרף לשאר הקדושות, להביאה לארץ ישראל ולהשתמש בה במאורעות העתיד שיקרו לעם ישראל בארץ ישראל.

אך מצד שני אותה קדושה מכוסה בהרבה טומאה שקשה להתגבר עליה ולסלקה כדי להגיע לקדושה.

סדר מחנה בנ"י, וסדר הליכת השבטים והמשכן במדבר המתוארים בהרחבה בתחילת ספר במדבר יוצרים מצב של השראת שכינה עצומה על מחנה ישראל. כמתואר בפסוקים רבים.

כשמגיעים בנ"י למקום חשוב שבו גנוזה קדושה רבה אותה צריך ללקט: הענן יורד, עם ישראל חונים ומסדרים סדר המחנה כמצווה עליהם. ואז בעזרת קדושת מחניהם והשראת השכינה עליהם הם מצליחים להתגבר על הטומאה המסתירה ולסלקה. ואז מתחברים אל הקדושה המיוחדת שבאותו מקום, מצרפים אותה לכללות קדושת ישראל ומביאים אותה לארץ ישראל.

לכן, אותו מקום נשאר ללא קדושה פנימית כדוגמת מצרים שנאמר עליה שישראל השאירו אותה "כמצודה ללא דגן וכמצולה ללא דגים"[4] ואז שוב אין לאותו מקום חשיבות. ולכן, אין אנו יודעים היום היכן אותו מקום שבנ"י חנו בו. חוץ ממקום אחד ושמו "אילת" שקדושתה וחשיבותה נשארה גם בימינו, לכן אנו יודעים היכן היא נמצאת.[5]

 

ד. כח החשמונאים – מחשמונה

מובן מכל הנאמר, שהמקום חשמונה יש לו חשיבות מיוחדת. ואם שמו דומה לשם החשמונאים ויש בו גם לרמז חנו-כ"ה. ישנם דברים בגו. בתקופת החשמונאים רבים מאוד מעם ישראל נטו להתייוונות ורצו לנטוש את תורת ישראל. נטישה זו היא הפניית עורף לכל המגמה הלאומית והאמונית של עם ישראל בהיסטוריה כאילו אין יותר, ח"ו: "ואעשך לגוי גדול"[6], "ונברכו בך כל משפחות האדמה"[7], "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"[8], "לתתך עליון לכל עמי הארץ"[9].

החשמונאים, בני לוי, הצליחו לאחר מאבק קשה וממושך לעצור את נסיגת הרוח הזו, ולהשיב את עם ישראל למסלול הקבוע והעתיק למימוש ייעודינו "לתקן עולם במלכות שדי"[10] ולהחזיר לישראל עצמאות לאומית-אמונית.

נראה לעניות דעתי להסביר, שאת אותו כח רוחני עמוק שבו השתמשו החשמונאים כדי להצליח בתפקידם בעם ישראל, הם קבלו מאותה קדושה עמוקה שהייתה במקום שנקרא חשמונה. קדושה שאותה לקטו בנ"י במסעם ובחניתם שם, הביאו אותה לארץ ישראל, שבה, הקדושה התעצמה והתאדרה וחכתה לזמן המתאים בהיסטוריה שעם ישראל יהא זקוק להשתמש בה, כדי להחזיר את עמ"י למהלך של "אורו של משיח" המאיר בכל דור בעמ"י ומכוונו למלא תפקידו לתקון עולם.

 

ה. כח החשמונאים שהתגלה במסעות בנ"י במדבר

סיפור מופלא ונורא שרמוז בתורה שבכתב אך מפורט ומורחב בפרוש רש"י (בעקבות חז"ל) ב3 מקומות. לאחר מות אהרון, נסתלקו ענני הכבוד וישראל נתייראו ממלחמת הכנענים, מרדו במשה, הקימו להם ראש חדש (מנהיג) והתחילו בבריחה המונית, חזרה למצרים. מצב נורא ואיום שבשנה הארבעים לנדודיהם, לאחר שכבר כלו מתי מדבר וכל העם ראוי להיכנס לארץ, ונראה שכבר תמה המארה של מאיסת ארץ חמדה. בנ"י נוטשים את המגמה האלוקית של הכניסה לארץ, של: "ואעשך לגוי גדול" ו"לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך עד עולם", של: "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ובורחים למצרים.

בני לוי, הנשארים נאמנים לה' ולמשה, רודפים אחרי בנ"י כדי לעצור את נסיגת הרוח ובריחת ההמונים. ואינם מצליחים לעוצרם. רק כשהגיעו למסע השמיני בדרך חזרה למצרים מצליחים בני לוי לגייס כח רוחני וגופני, ועורכים מלחמת אחים עקובה מדם נגד עם ישראל שבה נהרגו אחת עשרה משפחות מעם ישראל (אלפי או עשרות אלפי איש), מנצחים את ישראל ועוצרים את הבריחה, ממליכים שוב את משה, מספידים את אהרון כראוי לו ומתחילים לשוב חזרה להר ההר ומשם בדרך האלוקית והמתוכננת לארץ ישראל חזרה לתוכנית ולמגמה שלשמה יצאנו ממצרים.

​

רש"י מספר לנו סיפור זה בשלושה מקומות בתורה:

1. במדבר כ"ו, י"ג - במניין בני ישראל בפרשת פנחס חסרות משפחות רבות שנמנו במניין הקודם ולא מוזכרות כעת. מסביר רש"י ע"פ הירושלמי שמשפחות אלו משבט שמעון, בנימין ולוי מתו במלחמה הנזכרת.

2. דברים י', ו' - בפסוק מוזכר שאהרון מת ונקבר במוסרה. מסביר רש"י שמהר ההר שבו מת אהרון, ברחו ישראל למוסרה, ושם נעצרו, " ועשו אבל כבד על מיתתו של אהרון... ונדמה לכם כאילו מת שם".

3. במדבר כ"א, ד' – כשנסעו לסבוב את ארץ אדום לאחר מלחמת מלך ערד.

במקורות א'-ב' אומר רש"י שחזרו לאחריהם 8 מסעות. ובמקור ג' כותב רש"י שחזרו 7 מסעות, וזה לשונו: "... צא ובדוק במסעות ותמצאם שבע מסעות ממוסרה עד הר ההר" עכ"ל.

​

מה פשר השינוי ברש"י בין 8 מסעות ל-7 מסעות? ובאמת אם נספור כמו שמציע לנו רש"י נמצא שאכן מהר ההר למוסרה ישנם רק 7 מסעות.

התשובה לכן, לעניות דעתי, נמצאת במסע השמיני. אם נספור עוד מסע אחד לאחור ממוסרה נגיע לחשמונה.

וכך הוא סדר הפסוק בפרשת 'מסעי': "ויסעו מחשמונה ויחנו במוסרה. ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן. ויסעו מבני יעקן ויחנו בחור הגדגד. ויסעו מחור הגדגד ויחנו ביטבתה. ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה. ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר. ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש. ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום".

נראה להסביר שאת האבל והמספד לאהרון עשו במוסרה (במסע השביעי) לאחר שנגמרה מלחמת האחים ובני לוי הצליחו להחזיר את ישראל למוסרה עם הפנים לכיוון ארץ ישראל. אך המלחמה עצמה שבה הצליחו בני לוי לנצח את ישראל התרחשה בחשמונה (המסע השמיני).

נראה לעניות דעתי, שכך קרתה ההתרחשות (נכון לעכשיו, מדווחים מעומק השטח). אהרון מת, ענני הכבוד מסתלקים, פחד עצום אוחז בישראל ובעקבותיו מרידה במשה ותחילת הבריחה חזרה למצרים. בני לוי אינם מסכימים עם מהלך זה ומחליטים בכל מחיר להחזיר את ישראל לדרך ה', לארץ ישראל. בני לוי רודפים אחרי בנ"י ומנסים לעכבם, לעוצרם, לשכנעם אך לא מצליחים. ישראל ממשיכים לברוח עוד מסע ועוד מסע ובני לוי רודפים אחריהם ומנסים ומנסים אך לא מצליחים.

אך כשהגיעו בני ישראל ובני לוי לחשמונה עצם הפגישה עם מקום בעל כוחות פנימיים עזים כל כך, מתמלאים בני לוי רוח גבורה למען הרעיון הנשגב לעצור את התדרדרות עם ישראל לכיוון ההתמצראות (על לשון ההתיוונות). ועם רוח גבורה זו הם מנהלים מלחמה ומצליחים כאן בחשמונה לנצח ולעצור את המגמה השלילית של בני ישראל. אפשר אולי לומר, שגם על בני ישראל השפיע עצמותו של המקום והכניס בהם ריפיון ברוח גבורה שלילית וחוצפנית, ורפיון זה עזר לבני לוי לנצח מעטים מול רבים.[11] [12]

 

ו. כח חשמונה שהתגלה בחשמונאים.

נמצאנו למדים שכח המקום חשמונה שהוא, התגברות מעטים מול רבים כדי לעצור נסיגות רוחניות הרות גורל בעם ישראל, התגלה לראשונה אצל בני לוי במלחמתם נגד ישראל לעצור  את בריחתם למצרים . ולאחר כאלף שנה נתגלה "כח חשמונה" שוב בבני לוי המכבים שהצליחו לעצור את התיוונות עם ישראל, להשיב עצמאות ישראל[13] ולהמשיך במגמה האלוקית של עם ישראל. מלימוד זה אפשר להסיק שלחשמונאים קוראים חשמונאים משום שהם זכו להשתמש ב"כח חשמונה" שנגלה בבני לוי במדבר.[14]

 

ז. רמז לחנוכה מהתורה.

וכעת מובן היטב, "פלאי פלאים", הרמז בסעיף א' : התורה כותבת בחניה ה – כ"ה של בני ישראל את שם המקום חשמונה, כדי לרמוז לנו על הכח הפנימי של החשמונאים. כח שקיבלו מהמקום חשמונה במדבר, ושכבר השתמשו בו בני לוי בניצחונם על בני ישראל . ומכאן לימוד גדול לדורנו: ישנם בנו כוחות אדירים פנימיים. כשנדע לגלותם, לפענחם ולהשתמש בהם בממצבי חיינו, נוכל להתגבר על כל המשברים, לחזור לעצמיותנו ולחזור לאמונה בגדולתנו. נוכל לבצע את משימתנו ההיסטורית ולהביאה ליד גמר, לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

 

[1] אגרות ראי"ה חלק א' עמ' ל"ה

[2] עיין בהרחבה במאמר: אילת-המעבר הדמוגרפי בין גלות לגאולה פרק ו' 1 שהתפרסם בבטאון "מדברך נאווה" תשע"א.

[3] דברים ח',ט"ו

[4] מסכת ברכות דף ט' עמוד ב'

[5] עיין שם פרק ו' בהרחבה.

[6] בראשית י"ב, ב'

[7] בראשית י"ב, ג'

[8] שמות י"ט, ו'

[9] דברים כ"ו, י"ט

[10] תפילת עלינו לשבח

[11] למרות שאמרנו לעיל (סעיף ג') שישראל לקטו את כל הניצוצות שבמקומות שחנו והשאירו אותם ריקנים מכוחות רוחניים, בכל זאת כשנפגשו בני ישראל ושבט לוי שוב עם אותו מקום, נתעוררו שובבעם הכוחות הרוחניים שלקטו מאותו מקום.

[12] תשובה לשאלה מדוע תושב"כ לא מזכירה הסיפור על בריחת ישראל ומלחמתם עם בני לוי אלא רק ברמז עיין בסוף מאמר "כמה פעמים היו בנ"י באילת"?

[13] עיין במאמרי הראי"ה עמוד      שמסביר שהיכולת של היוונים להשפיע כל כך על עם ישראל להתיוון הייתה משום שישראל לא נתעוררו בשיבת ציון בימי עזרא לדרוש עצמאות לאומית מדינית והסתפקו רק בעבודת המקדש.

[14] והעיר חתני נ"י הרב יהונתן אשר הראש, שאולי אפשר לומר שכבר במדבר, לאחר ניצחון הלויים בחשמונה, ניתן השם חשמונאים לאחת המשפחות, והשם נשמר עד ימי החנוכה.