חויה בהרי אילת

הרב גדי הרלינג

​

ברור לכל ששלמה המלך היה באילת בנה נמל והביא זהב, כסף, שנהבים, קופים, תוכים ואלמוגים מאופיר, אך נשאלת השאלה האם שלמה גם כרה נחושת בתמנע?

מקובל לחשוב ששלמה כרה נחושת בתמנע ולכן העמודים היפים בתמנע נקראים עמודי שלמה, לכבוד שלמה המלך.

אולם בחוברת "פארק תמנע – מדבר, אדם ונוף" בהוצאת פארק תמנע – החברה הכלכלית לפיתוח התיירות בחבל אילות בע"מ 1999, מצאתי דעה אחרת לחלוטין, מוסברת ומנומקת.

הריני מעתיק מעמוד 17 בחוברת (את מספור ההוכחות הוספתי אני) ואחר כך אתייחס לכל טיעון בפני עצמו ואכתוב את דעתי בנושא. 

תחילת ציטוט:

"בתחילת המחקר בבקעה נראה כי עיקר הפעילות הקדומה בבקעה התקיימה במאה העשירית לפני ספירת הנוצרים – זמנו של שלמה. הקרבה לראש מפרץ אילת, מקום שבו נבנו אוניות וממנו הפליגו ספניו של שלמה לאופיר (מלכים א' ט', כ"ה-כ"ח), הביא לזיהוי המכרות הקדומים בתמנע עם מכרות שלמה המלך.

1. ואולם, במהלך המחקר הארכיאולוגי בתמנע לא נתגלו עדויות ושרידים שיוכיחו זיהוי זה

2. יתר על כן, בתיאור עבודת יציקת ים הנחושת ועבודות נחושת אחרות הקשורות למקדש (מלכים א' ז', י"ג-מ"ו) נאמר במפורש כי: "בכיכר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה בין סוכות ובין צרתן" (שם מ"ו)

3. עוד נאמר כי חרש הנחושת היה מצור. סביר להניח על כן, שבממלכת שלמה נזקקו לשירותיו, שכן לא היו חרשים מיומנים הבקיאים בהפקת נחושת

4. במקרא נאמר אמנם "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת" (דברים ח', ט'), אך זהו הפסוק היחיד במקרא המתייחס למכרות נחושת בארץ ישראל ואין בו ללמד על הכלל

5. ניתן לאמר איפה כי הקשר היחידי של בקעת תמנע לשלמה המלך נותר בשם שניתן לעמודים בימינו – עמודי שלמה"

סוף ציטוט.

 

והרי התייחסותי לכל הוכחה בנפרד:

תשובה להוכחה מספר 1:

א. שלמה המלך מלך ארבעים שנה אך התקופה שבנה את ביהמ"ק, בה היה זקוק לנחושת רבה, היא רק שבע שנים, ואולי גם לבניין ארמונו שנמשך שלוש עשרה שנים. בכל מקרה, בחלק האחרון של מלכותו לא יכלו הישראלים להגיע לאילת בגלל מרידות האדומים בראשות יורש העצר הדד. נראה לעניות דעתי שכדי שנוכל למצוא ממצאים ארכיאולוגיים במקום מסוים לאחר כאלפיים וחמש מאות שנה בערך, נזקקים אנו לתקופת פעילות ענפה של הרבה יותר מכשבע שנים או עשרים שנה. במלים אחרות על פעילות כה קצרה של שלמה בתמנע, קשה להוכיח משהו מאי מציאת ממצאים ארכיאולוגיים.

ב. מרבית הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בתמנע מהתקופה הקדומה (לפי הכתוב בחוברת זו) הם שרידים של פולחן עבודה זרה של המצרים והמדיינים. ברוך ה', עם ישראל בתקופת שלמה היה נאמן לתורת ישראל ולכן אין אנו מוצאים שרידים של עבודה זרה שעבד עם ישראל בתקופה זו.

ג.כלל ידוע בידינו: "לא מצאתי – אינו ראיה", ואי אפשר להגיע למסקנה ש"הקשר היחידי לשלמה המלך נותר בשם שניתן לעמודים בימינו – עמודי שלמה", וזאת רק על פי אי ממצאים.

​

תשובה להוכחה מספר 2:

איני מבין מה הקשר בין הפסוק שמתאר את מקום יציקת הנחושת לצורת כלים ועמודים לבין כריית עפרות הנחושת והפקת הנחושת מהעפרות שיכולה היתה להיות בתמנע. את הנחושת יצקו אמנם בבקעת הירדן כי שם ישנה אדמה נוחה ליצור בה דפוסים ליציקת הנחושת לכלים. כפירוש מצודת דוד: "במעבה האדמה – בעובי האדמה חפר צורת הכלים ההם, ושפך בהם את הנחושת לאחר ההתכה". וכן מפרשים כל שאר המפרשים. ואין לכך שום קשר למקום שבו כרו והפיקו את הנחושת.

​

תשובה להוכחה מספר 3:

נכון ששלמה נצרך היה לשירותיו של חירם חרש נחושת, שאימו משבט נפתלי ואביו איש צורי, אבל תפקידו של החרש הוא לצקת ולתת צורות לכלי הנחושת. אין תפקידו לכרות נחושת מהאדמה. נוסף על כך, גם המצרים כשכרו נחושת בתמנע נזקקו לעזרת המדיינים תושבי המקום שהיו בקיאים במלאכה.

נוסף על כך, שלמה נזקק לעזרת הצידונים גם בהכנת האוניות ובהשטתן. לכן העובדה שחירם מצור היה חרש הנחושת לא אומרת כלום לגבי כריית הנחושת בתמנע.

​

תשובה להוכחה מספר 4:

אם נאמר שהפסוק: "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת" מדבר על מקום אחד בארץ ישראל, הרי הוא מדבר על אילת. רק באילת נמצאים שני המחצבים האלו במקום אחד – ברזל באבני הגרניט האדומות, חומות, סגולות וורודות, ובאבני חול באותם הצבעים, ונחושת במאות או אלפי מכרות חדשים או עתיקים ובאבנים בצבעי הירוק, טורקיז וכחול.

וראו נא ראו עד כמה מדייק הפסוק בהודיעו לנו שיש ברזל באבנים – "אבניה ברזל". אך אם תרצה לחצוב חצוב נחושת ולא ברזל – "ומהרריה תחצוב נחושת". זאת משום שאחוז הברזל באבנים הוא נמוך מאוד ולא משתלם להפיקו ולעומת אחוז הנחושת בעפרות שהוא מהגבוהים בעולם. ידיעה גיאולוגית שימושית זו נודעה למשה ע"י נבואה שבאמצעותה כתב את ספר דברים. בנוסף לכך, אולי אפשר לומר שספר דברים נכתב בערבות מואב, בסוף השנה הארבעים לנדודיהם של בני ישראל לאחר שהם עברו באילת בשנה השלושים ותשע לנדודיהם. כך שמשה כבר ראה ואולי גם בדק את "אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".

​

תשובה להוכחה מספר 5:

לעניות דעתי שלמה כן כרה נחושת בתמנע. אין בידי ממצאים ארכיאולוגיים, לכן תשובתי אינה מדעית אך יש בידי היגיון פשוט והוא:

1. שלמה בוודאי היה באילת.

2. לפני שלמה כרו נחושת בתמנע וגם אחרי שלמה כרו נחושת בתמנע .לכן סביר להניח ששלמה בוודאי ידע על אוצר טבע הנמצא בסמוך למקום שבו נמצאים אנשיו.

3. שלמה היה זקוק לכמות רבה מאוד של נחושת לבניית ארמונו, לבניית בנייני פאר למיניהם ולציוד צבאו.

4. שלמה המלך היה החכם באדם.

5. לאור האמור לעיל בסעיפים א'-ג' בתשובה מספר 5, אם נאמר ששלמה לא כרה נחושת בתמנע, אין הנחה זו מתאימה לסעיף ד'.

לכן אני סובר ששלמה היה בתמנע וכרה נחושת.

 

התנצלות: אני מדריך טיולים, ובתור שכזה כתבתי דעתי. אינני מדען, ולכן איני מתיימר לחלוק על מדענים בידיעות מדעיות שהם מוסרים לנו. את דעתי כתבתי רק לאחר שהמדענים אומרים – לא מצאנו ממצאים.

יהי רצון שירבו החוקרים במדע וירבו הלומדים בתנ"ך ומאלו ואלו תרבה דעת הארץ ואהבתה.

​

1. דבה"י ב' ט', כ"א

2. מלכים א',ו',ל"ח

3. מלכים א',ז',א'

4. מלכים א', י"א ,י"ד

5. מלכים א' ז', מ"ו

6. מלכים א' ט', כ"ו