הרב גדי הרלינג

​

במדבר כ', כג-כד: ויאמר ה' אל משה ואל אהרון על גבול ארץ אדום לאמר, יאסף אהרון אל עמיו וכו'.

מיתת אהרון ואי כניסתו לארץ כבר ידועה מחטא מי מריבה כ 4 חודשים לפני מיתתו

אך נשאלת השאלה מדוע מת אהרון בחודש אב של השנה ה40 למסעותיהם (במדבר לג,לח).

הרי עד הכניסה לארץ ומיתת משה ישנם עוד 8 חודשים ומדוע מת כעת?

​

מתרץ רש"י כאן: "על גבול ארץ אדום" מגיד, שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע,

נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה... עכ"ד.

וקשה: לא שמענו על חטא מסויים של בני ישראל שהיה כתוצאה מכך שנתקרבו לאדום אם כן למה התכוון רש"י. ועוד קשה: הרי מי שקרבם לגבול אדום הוא עמוד הענן שהנחם הדרך לקדש "עיר קצה גבולך"(במדבר כ,טז). ועוד קשה:הרי ישראל היו כבר בגבול ארץ אדום מאז הגיעו לקדש בא' ניסן ולא רק בהר ההר שהוא מסע אחד לאחר קדש?

כדי להבין זאת צריך להבין תחילה את חטאם של משה רבינו ואהרון.

רש"י מסביר שחטאם הוא שהכו בסלע ולא דברו אליו. אם היו מדברים היה הנס גדול יותר מאשר בהכאה והיה קידוש ה' גדול יותר לעיני בני ישראל. חטא משה התחיל בכך שכעס על בנ"י ואמר להם 'שמעו נא המורים'. וכך לא מדברים אל בניו של אברהם יצחק ויעקב.

​

אך מה בכעס גרם למשה להחליט החלטה מוטעית?

שמעתי בשיעור ממו"ר הרב יעקב לבנון שהטעות היתה בשיקול הדעת עד כמה יש ללמד זכות על ישראל ולומר שלמרות שחטאו, סגולתם נשארה קדושה ומאירה. משה רבינו היה עסוק מאז חטא המרגלים, לפני כ 38 שנה בעבודה רוחנית עצומה לעורר את ישראל לתשובה שלימה על חטא המרגלים. אם החטא יתוקן, תחזור התוכנית המקורית לכבוש את הארץ כש"אדום תחילה". כדברי הפסוק: (דברים א) "הר האמורי וכל שכניו" ומפרש רש"י "וכל שכניו": אדום עמון ומואב. ועיין בהרחבה במאמרי: מסעות בני ישראל לאדום ומואב המופיע בבטאון ישיבת איילת השחר "מדברך נאוה" ז' ומופיע גם באתר האינטרנט: "חוויה בהרי אילת".

כשעמוד הענן מוביל את ישראל לקדש שהיא "עיר קצה גבולך" של אדום. חוטאים משה ואהרון בהערכת ערכם של ישראל וסגולתם הפנימית העומדת על סף גילוי ומחליטים שלישראל מגיע לקבל נס קטן בלבד בגלל היותם מורים.

​

ה' מודיע למשה ואהרון את גודל טעותם ועונשם הנורא על כך.

צריך להבין: חטאו של משה הוא דק שבדקים. מסביר המהר"ל בגבורות ה', שחטאם כביכול של גדולי עולם הוא דווקא בתחום שבו עיקר מעלתם. כמו אברהם אבינו גדול המאמינים ש"חטא" כביכול בזה ששאל "במה אדע כי אירשנה". וכן אצל משה רבינו - גדול מלמדי הזכות על ישראל, שבשעת חטא העגל, כשה' אומר "..אניחה לי...ואכלם.." משה יוצא בתקיפות עצומה לומר שלמרות חטאם הנורא, סגולתם לא נפגמה והם ראויים כמו שהם, להמשיך את המגמה האלקית של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכן בשעת חטא המרגלים, אך מעלתו זו של לימוד זכות עדיין לא מושלמת בגלל חסרון העולם בהעדר משיח, כהסברו של המהר"ל לכן בא לידי ביטוי חסרון זה של העולם, בהתנהגותו של משה באומרו: "שמעו נא המורים".

מבין משה את טעותו. מתעצם בתשובה עצמית על טעותו, וכביכול, אומר לעצמו ואם ה' מעיד על ישראל שסגולתם ותשובתם גדולה כל כך. אולי הם הגיעו למצב של תשובה שלימה על חטא המרגלים. ואם כך נוכל להיכנס לא"י דרך אדום, כתוכנית הראשונית שהיתה לפני חטא המרגלים. ולכן עושה ניסיון  לבדוק האם כך המצב, ושולח שליחים למלך אדום ומבקש לעבור בגבולו. וצריך להבין, "ניסיון" פרושו התרוממות: "נתת ליראיך נס להתנוסס" זאת אומרת: משה קורא לישראל להתרומם עוד קצת ואז יוכל הניסיון להצליח. משה חושב שאכן ישראל ראויים למחיקת חטא המרגלים ולכן שולח שליחים למלך אדום.

אך כפי שאנו יודעים הניסיון כשל. כשניסיון לא הצליח, ישנה נפילה. מי שמנסה להתרומם ולא מצליח, הנפילה כואבת יותר מאשר אילו נשאר במקומו.

​

אפשר אולי לומר שהכישלון אינו של משה, אלא של כל ישראל,

כי משה שולח את השליחים למלך אדום מתוך ידיעה אמיתית שישראל זכאים לכך. ואם מתברר בסוף שישראל לא זכאים כעת להיכנס לארץ, החיסרון הוא אצל ישראל. כתוצאה מחסרון זה באה הנפילה והנפילה היא כתוצאה מניסיון התחברותם לאדום.

וכעת מובן רש"י שבתחילת המאמר: "מת על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן. להתקרב לעשו, ניפרצו מעשיהם, וחסרו הצדיק הזה". ולכן נאמר בתורה שאהרון מת "על גבול ארץ אדום"

ואם טעיתי בפרושי: "והוא רחום יכפר עוון".

​